הכרעת דין בתיק ת"פ 45672-02-10

הרקע וכתב האישום

1.       ביום 20.2.10 בשעות אחר הצהריים המאוחרות הוזעקו השוטרים ישראל סיאנוב ו דוד ניאזוב לבנין ברחוב ורשבסקי 18 בתל אביב. הזעיקה אותם דיירת בבנין, רינה, שהיא שכנה של הנאשם [ רינה השכנה], ולה סכסוך עמו. השוטרים הגיעו לבנין ולא איתרו את הנאשם. הם עזבו את המקום אך כעבור זמן נודע לשוטרים מפי השכנה שהנאשם שב לבנין. השוטרים שבו למקום, ביקשו לעכב את הנאשם ועל פי כתב האישום, הנאשם הכשיל את סיאנוב בכך שסרב לעיכובו. כתוצאה מכך, תפס סיאנוב את הנאשם בידו והודיע לו על מעצרו ואילו ניאזוב תפס את הנאשם בחולצתו. הנאשם התנגד למעצרו, החל להשתולל ולהתפרע ותפס את הגדר במקום, תוך שהוא מקלל נמרצות. הנאשם הושכב על הרצפה בניסיון של השוטרים לאזקו אך גם אז הוסיף להשתולל, תוך שהוא בועט ברגליו, עד אשר נאלץ סיאנוב להזעיק תגבורת. בהמשך לכך, תקף הנאשם את השוטרים בכך שבעט בהם ונשך את סיאנוב באגודל כף ידו וגרם לו לפצע. כמו כן שרט את ניאזוב בזרועותיו וברגליו. כל אותו זמן עלב הנאשם בשוטרים באומרו: "מי אתם יא בני זונות מניאק". הנאשם איים על סיאנוב בפגיעה בגופו בכך שאמר לו: "אל תדאג, אני מכיר אתה עוד תשלם על זה". באותן נסיבות קרע את חולצתו של ניאזוב.

שוטרים נוספים הגיעו למקום וכאשר ניסו להכניס את הנאשם לניידת ניסה הנאשם לתקוף שוטר בשם אדיר מזעקי בכך שניסה לנגוח בראשו.

בחדר העצורים בתחנת המשטרה איים הנאשם על ניאזוב בפגיעה בגופו בכך שאמר לו: "אתה תשלם על זה ביוקר. יש לך מזל מאלוקים אם היה עלי משהו חד הייתי שם לך אותו בצוואר אתה לא מכיר אותי, אני נותן לך את היום האחרון הזה שתראה אותי, יקח לי יום יומיים ולאחר מכן אני ישתחרר ואתה לא תחיה הרבה זמן, כי אני ידאג לזה. יצאת בנס חבל שלא היה עלי איזה משהו לשים לך אותו בגרון. אתה כלום פעם המשטרה יכלה לעשות משהו ואף לא היה מדבר איתה היום המשטרה אפס כי יש לי אנשים למעלה ואני לא סופר אף אחד מכם" [כך במקור, בכתב האישום], וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.

בהמשך, הובא הנאשם למרפאה המחוזית, שם איים על סיאנוב בכך שאמר לו "תתכונן לחיים חדשים, וואלק עוד לא תהיה במשטרה ואז יהיה הכל פתוח, כבר לא יהיה לך תעודת שוטר ישראל אתה עלית על עץ שהנפילה שלך תהיה חזקה". בהמשך אמר: "אז אין אתה ואתה השבוע האחרון שלכם במשטרה בעזרת השם, שוטר בדימוס לשעבר אתה, לאיזה עץ עליתם וואלה איזה מכה אתה הולך לאכול, אני יעשה עליך תקדים, אחי אתה התעסקת עם הבנאדם הלא נכון, תרשום הכל שיהיה מפורט. אני הולך לקרוע את האמא של המשטרה על הכל, מה אתה מזיין את רינה השרמוטה, תכין את הקטנוע שלך למכירה, כל הבית שלך עובר אלי, בדיוק אני משפץ את הבית אני צריך מזומנים. זו המטרה להוריד אותך מלהיות שוטר ואחר כך לדבר איתך, אתה בידיים שלי לא אני בידיים שלך". הכל - במטרה להפחיד או להקניט את סיאנוב.

בהמשך הובא הנאשם לבית החולים וולפסון בפתח תקוה (כך בכתב האישום) לצורך קבלת טיפול ואז איים על סיאנוב: "תרשום תרשום, אתה מכיר את מח"ש לא? תביעות צילומים עניינים איך סוף סוף אני סוגר חשבון של שנים שאנשים מהשכונה מתכננים לעשות את זה ובסוף אני קיבלתי לעשות את זה. איך הסתבכת, ראש בריא למיטה חולה".

2.       בשל כך הואשם הנאשם באישום הראשון ב תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ניסיון תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, איומים, העלבת עובד ציבור, היזק לרכוש במזיד ו שמוש בכוח או באיומים למנוע מעצר.

3.       נוסף על האמור לעיל, יומיים לאחר הארוע הנ"ל, ביום 22.2.10 בשעות אחר הצהריים, איים הנאשם על סיאנוב בכך שהתקשר לטלפון הנייד שלו וביקש את פרטיו. לאחר שסיאנוב הורה לנאשם לא להתקשר אליו שוב וניתק, התקשר הנאשם פעם נוספת לטלפון של סיאנוב, כעבור כעשרים דקות, באומרו: "תקשיב אל תנתק את השיחה, אתה מבחינתי גמרת, אתה לא שוטר, אני את הפרטים שלך יודע, קוראים לך ישראל סיאנוב ואני צריך את הפרטים של השוטר השני", וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו. לאחר שסיאנוב שוב ניתק את השיחה התקשר הנאשם פעמיים נוספות, בהפרש של חצי שעה. במעשים אלה הטריד הנאשם את סיאנוב באמצעות מתקן בזק.

4.       בשל כך הואשם הנאשם באישום השני ב איומים וב הטרדה באמצעות מתקן בזק.

תשובת הנאשם לכתב האישום

5.       במענה לכתב האישום כפר הנאשם במיוחס לו. לדבריו, הרקע לארועים שהיו בבסיס כתב האישום הוא סכסוך בין הנאשם לבין אותה שכנה, רינה, אשר חשדה שהנאשם גרם נזק לבנין המגורים המשותף. אותו נזק לא נגרם על ידי הנאשם אלא דווקא על ידי רינה. השוטרים הם, לטענת הנאשם, מכרים של אותה רינה והם הגיעו למקום מבלי שהיה כל חשד נגד הנאשם כי ביצע עבירה. בשלב מסוים הם מצאו את הנאשם וביקשו לעצור אותו. הנאשם רק ביקש לדעת על מה ולמה ודרש לדעת מה החשד כנגדו. השוטרים החלו להפעיל כח נגד הנאשם, תפסו אותו, משכו אותו והחלו לנטרל אותו על ידי הורדתו לכיוון הרצפה, במטרה לעצור אותו. בשלב הזה התנגד הנאשם וגם אמר מספר מילים לכיוון השוטרים, אך הוא לא תקף אותם ולא איים עליהם.

באשר לאישום השני - הנאשם רק ביקש את פרטי השוטר ובכך אין כל איום.

המחלוקת בנוגע לאישום הראשון

6.       לגרסת הנאשם, מדובר בארוע של אלימות שוטרים מיותרת. לדבריו, כאשר הגיע לבנין נאמר לו על ידי שכנים שהמשטרה מחפשת אותו. לכתחילה פגש באדם לבוש אזרחי (בהמשך התברר כי הכוונה למתנדב ניאזוב), אשר שאל אותו אם שמו ישראל לוי. הוא אישר כי זה שמו, וניאזוב אמר לנאשם כי הוא עצור. הנאשם שאל מדוע, אלא שניאזוב לא השיב לו. הוא התכוון להושיט ידיו לניאזוב לצורך איזוק אלא שאז הגיח סיאנוב, הורה לניאזוב לקפוץ על הנאשם כאשר סיאנוב תופס לו את היד מאחור, ומשם החל הארוע להתדרדר. בשלב זה החלו השכנים להתערב וכך התפתח הארוע.

לטענת סיאנוב, שהיה העד המרכזי לארוע וליווה את הארוע מתחילתו ועד סופו, הנאשם סרב להזדהות, לפיכך עוכב, הוא החל להתרחק מהמקום חרף העיכוב ואז נעצר, הוא התנגד למעצר והשתולל, תוך קללות ואיומים, השכנים התערבו, השוטרים לא הצליחו להשלים את ביצוע האיזוק של הנאשם וביקשו תגבורת ועזרה. התפתחה סיטואציה של התנגדות אלימה למעצר כאשר מסביב עומדים שכנים ומתערבים, לרבות נסיונות התערבות פיזית, וכך נמשך הארוע גם בעת הובלת הנאשם לניידת, גם בעת הובלת הנאשם בניידת למשטרה וגם כאשר נלקח הנאשם על ידי סיאנוב לטיפול רפואי.

לפיכך, אבחן את שתי הגרסאות, תוך חיפוש תמיכה לכל אחת מהן בעדויות וראיות נוספות.

העדויות בנוגע לאישום הראשון

7.       מספר רב של שוטרים, אשר היו מעורבים בארוע, העידו.

8.       הארוע החל, כך העיד סיאנוב, כאשר קיבל שיחה לטלפון הנייד שלו מרינה השכנה, ולא בפעם הראשונה באותו ענין. לאחר קבלת הקריאה יצא אל המקום. השכנה נשמעה מפוחדת ונסערת. הוא יצא אל המקום ברגל, ולא העביר את הטיפול לניידת מאחר שחשש שהטיפול יקח זמן. הוא ציין כי עצם הויתור על ניידת מלמד כי באותו שלב לא חשב כלל לעצור את הנאשם. היה לו קשה לעלות לחדר המדרגות משום שהיו זרוקים שם חפצים ושברי זכוכית. רינה השכנה ציינה באזניו כי הנאשם השתולל והשליך את החפצים. היא מסרה לסיאנוב שהנאשם נמצא אצל שכן מהקומה הראשונה [בהמשך התברר כי מדובר ב שכן יעקב]. סיאנוב ניגש אל השכן וביקש אישור לחפש את הנאשם בביתו. השכן יעקב, סרב. סיאנוב סרק את האזור ועזב את המקום ולאחר מספר דקות קיבל שיחה נוספת מרינה, אשר ציינה שהיא מבחינה בנאשם בחצר. כעבור זמן הודיעה השכנה כי היא רואה את הנאשם חוזר לכיוון הבנין. כאשר ביקש סיאנוב מהנאשם להזדהות, הוא התנגד לכך ואמר שהוא לא נותן את תעודת הזהות שלו, והחל לעזוב את המקום. מאחר שהנאשם סרב להזדהות והיה חשד סביר שהוא ביצע עבירה (לא ברור אם במילה "עבירה" הכוונה היתה לכך שהנאשם, למרות שעוכב, החל להתרחק מהמקום, האם הכוונה לסירובו להזדהות או הכוונה לנזק שנגרם לחדר המדרגות, שהשוטר סיאנוב סבר על סמך דברי רינה כי הנאשם גרם לו), הודיע לו סיאנוב שהוא מעוכב ותוך כדי כך אחז בידו כדי למנוע ממנו ללכת מהמקום. משם התגלגל הארוע כאשר הנאשם ניסה למנוע את העיכוב. בשלב שבו התנגד הנאשם לביצוע המעצר נשך את ידו של סיאנוב. בשלב מסוים יצאו שכנים לחצר והפריעו לשוטר להשלים את המעצר. היה שלב בו הרגיש מאוים. הוא נעמד ביחד עם המתנדב ניאזוב וקרא לסיוע במכשיר הקשר. יצויין כי בדיסק ובו הקלטות ממכשירי הקשר המשטרתיים של אותו בוקר ( ת/8) נשמע סיאנוב קורא לעזרה (קטע 2ADD) והלחץ נשמע היטב בקולו ובדחיפות הקריאה. הוא ביקש "להקפיא מצב", כלומר - מצד אחד, לא להמשיך את מהלך המעצר ומצד שני, למנוע מהנאשם לברוח. באותו שלב לא היה הנאשם אזוק, ורק כאשר הגיעו שוטרים נוספים הצליחו לכבול אותו. הנאשם קילל ואיים עוד לפני שנכנס לניידת. אשר לטענות בדבר שימוש באלימות כלפי הנאשם העיד סיאנוב כי השימוש בכח היה סביר, אך כנראה לא מספיק על מנת להשלים את המעצר. אילו השתמש בכח, ברמה אחת מעל רמת ההתנגדות של הנאשם, היה מצליח לבצע את המעצר, כולל האיזוק, לבד, ומבלי להזדקק לעזרה וכן מבלי להיפצע. סיאנוב סיפר גם על חלקו של שמעון השכן בארוע: הוא היה מהאחראים להפרעה לביצוע המעצר וזה שעורר את כל הפרובוקציות והקללות.